• Goldie Sunshine

התמסרות (תיאור סשן מולי)

המילים הללו נכתבו על ידי נשלט קבוע שלי ששיתף איתי את חווית הסשן הראשונה שהיתה לנו יחד... מאוד התרגשתי מלקרוא את התיאור הנהדר שלו ובהסכמתו החלטתי לפרסם.

מקווה שגם אתם תאהבו גם 😊



שוחחנו וסיכמנו להיפגש.

בקשתי למסור שליטה, להיקשר, לכאוב. לכאוב אחרת כאבי גוף ונפש שאינם מוצאים מנוח ומרפא.

גולדי מובילה אותי אל האי המיוחד שלה. נכנסתי והיא עומדת שם מלכותית, שולטת, מחייכת בנינוחות, שואלת לשלומי ואיך הייתה הדרך. אני רוצה לומר לה כמה היא מדהימה, והמילים נעתקות... תשתה קצת מים היא אומרת לי, תירגע.

דיברנו קצת על דא והא ולאן ארצה להגיע... אני אומר לה שמכאן היא השולטת והמחליטה – אני שלה. גולדי נותנת לי מילת בטחון ו...


אני נעמד. פלייליסט מתנגן לו בחדר. גולדי מצטרפת לשיר שמתנגן ברקע. היא מבקשת שאשחרר וארפה את ידי בצידי הגוף. רגלי רועדות ללא שליטה. גולדי נוגעת בפרקי ידי ואומרת שהם נוקשות. פוקדת עלי לנשום עמוק ולאט יחד איתה. אט אט ידי נרפות והרעד ברגלים פוחת. גולדי זוקפת את גבי ומותחת את כתפי לאחור. אני חש איך החזה נפתח לו בנשימות עמוקות. יד ימין נלקחת לאחור ולאחריה יד שמאל כעת הן זו על גב זו. גולדי מוודאת כל העת שהגב זקוף, החזה פתוח, הגב קמור לאורכו בתחושה שעמוד השדרה חוצה היטב את הגב. היא עונדת קולר לצווארי, סוגרת ואומרת לי, שמכאן הכל יתבצע לפי החלטתה, אני רק צעצוע ושואלת האם זה ברור? אני עונה 'כן' והיא דורשת הבהרה, כן מה? 'כן המלכה גולדי' אני עונה.


חבל נכרך על פרקי ידי שמאחור סביבן וביניהן, גולדי מושכת קלות את ידי הכבולות באלכסון ואני מבין שמעתה הן אינן בשליטתי ואני בשליטתה. החבל מטפס לו מאחור סביב הזרועות וקדימה מתחת לחגורת הכתפיים ושוב נכרך קצת מתחת לקו הפטמות. כך שב לו החבל שוב ושוב מעל ומתחת. הנשימה כעת מורגשת לתוך החבל הכרוך ועוטף את החזה, הרגשה שבית החזה אסוף, רוצה לצאת, הפטמות זקורות קדימה. גולדי מסיימת את החבל בקשירה. החבל, שכל-כך פחדתי ממנו, אוסף ומחבק אותי.

גולדי פוקדת שאפתח את הפה, אני פותח, היא מכניסה מחסום כדורי לתוכו וסוגרת את הרצועה מאחור. בהמשך הוא יעזור לי לספוג. לאחר מכן גולדי מבקשת שאשכב כשגבי על מזרן רצפה. גולדי דואגת ומציעה שאפרוס את כפות ידי הכפותות, כדי שיהיה 'יותר נוח'.


גולדי יושבת גבוה לצידי, רגליה במגפיים ארוכות ומלכותיות מונחות על החזה שלי. כל כך קרוב כדי לטעום וכל כך רחוק כדי להגיע אליהם. מצבטים נסגרים על הפטמות, כאב נעים מתפשט סביבן וגולדי אומרת שהם מתאימים לי מאוד... כדור המחסום מתרומם מעט מהפה, וגולדי תוחבת אותו למקומו בתחתית המגף שלה. מדהים.


רגלי נקשרות בחבל זו לזו, גולדי מעבירה את החבל בין אצבעות הרגליים, וברגע מהיר היא נוטלת את החבל ומעבירה אותו מאחורי כתפי. רגלי הקשורות מונפות ומתקפלות מול הפנים. כולי פתוח וחשוף כלפיה וגולדי אומרת: תראה איזה בייגלה עשיתי ממך. גולדי מתקרבת, ואני רואה כלי חגור סביב מותניה. לאט לאט היא פוערת אותי, מכאיבה. אני מתמסר לכאב, לריתוק החבלים. את הכאב אני נושם וזועק בשקט לתוך הגאג, שאני מוקיר כל כך על שהוא נמצא בתוך הפה כעת. הקצב מואץ ואיתו הכאב. שערה של גולדי מוסט מצד לצד והיא פוקעת אותו לפקעת עגולה. בשלב מסויים אני מרגיש שאולי לא אצליח לספוג עוד את הכאב בתוכי, גולדי כאילו קוראת את המחשבה מנתקת וחוזרת עוד כמה פעמים כואבות. מביאה עד לסף קרוב לקצה היכולת ומנתקת.


גולדי מתירה את החבל מאחורי כתפי, רגלי חוזרת ונפרסות וגולדי מטפטפת שעווה מנרות שדלקו, על החזה. הכאב הצורב נספג יחד עם השעווה וגולדי שורטת את השעווה בקצות אצבעותיה ובציפורניה. עכשיו תעבור לישיבה בזהירות, היא אומרת, ומושכת אותי בטבעת הקולר. אני יושב ידי כפותות כל העת מאחור, גולדי פוקדת לשכב כשפני למזרן וישבני מורם. היא כורכת חבל על שק האשכים שנקשר בקצהו השני לבמבוק התליה שלה. גולדי מצליפה בי בספנקרים שמתחלפים, הכאב מתגבר ואני מתאמץ להכיל אותו. אני מרגיש כמה הצלפות צורבות מתפשטות ומנחש שאלו הצלפות פלוגר. בשבועיים הבאים אפגוש בגעגוע את הסימנים האלו על צידי הישבן. גולדי מפסיקה להצליף, אני שומע קרקוש מאחור ובהפתעה מרגיש איך היא מציירת על מקומות ההצלפה, עם קוביות קרח שמקפיצות אותי ומייד מזכירות לי שמקום רגיש שלי קשור וכדאי שלא אזוז מידי...


גולדי משחררת את הכבילה, אני יושב בגבי אליה, היא מתירה אט אט את כבילת החזה והידיים. כפות ידי קרובות כל כך למגפיה. עוד אתגעגע לעיטוף וחיבוק החבל. לבסוף היא מסירה את הגאג והקולר. גולדי מסובבת אותי אליה, היא מחייכת, חיוך עולה גם על פני, ואני אומר לה מילה אחת שמקפלת את תחושת השעה שחלפה...תודה !! תודה המלכה גולדי.


לאחר התארגנות קצרה, אנחנו נפרדים בחיבוק שגולדי מעניקה בדיוק כמו קשירת החבלים והכאב.

אני עוזב את האי של גולדי ששם השמש כנראה זורחת כל השנה, יוצא חזרה אל המציאות ותחושת קלילות, ריחוף ורגיעה עוטפת אותי, עד שאשוב לפעם הבאה. אם תראו אותי מחייך לעצמי בימים הבאים, תבינו שפגשתי קרן שמש מזהב 😊