• Goldie Sunshine

שולט אמיתי


זה לא סוד שלמעשה אני מתחלפת עם נטיה לשלוט. מי שמכיר אותי בחיים האמיתיים יודע שרוב הזמן שלטתי בגברים ונשים, אך באופן חריג לתקופה בת 6 חודשים הייתי נשלטת של גבר מסוים. בוא נסכם שמעתה ואילך מטעמי שמירת פרטיותו (ומי שיודע-יודע) נקרא לו ״הגבר שלא נזכיר את שמו״. אותו אחד היה האדון שלי זמן מה.

למעשה, תחילה שלטתי אני בו, אבל כעבור חודשיים התפקידים בינינו התחלפו. כשהייתי איתו ככה חשבתי ששולט צריך להתנהג. מבחינתי אני התמסרתי אליו טוטאלית. עשיתי דברים שמעולם לא חשבתי שאעשה אי פעם, לפעמים המעשים הללו עלו לי ביוקר הן בריאותית והן נפשית. משהו בי היה כבוי כל הזמן הזה. הבחורה הזו לא היתה אני.

אז למה התמסרתי אליו? ״מפרט טכני״. קריטריונים שהיו לדמות הגברית ה״מושלמת״ שתמיד חיפשתי. הסתכלתי באופן שטחי ביותר על הקריטריונים של הבנאדם וכמו ברשימת מכולת סימנתי "וי״ על המוצר. מבחינתי הוא היה מושלם אך ורק בגלל שכל המרכיבים היו בבנאדם אחד. הייתי מוכנה לעשות הכל כדי לשמור עליו, בתקווה שיום אחד אזכה להיות איתו לתמיד, כדת וכדין.

פגשתי בהרבה ״שולטים״ שהם למעשה גברים מניאקים, שקרנים ומניפולטיביים. בגלל יצורים כאלו קשה לי לסמוך לא רק על שולטים אלא על אנשים בכללי, החשדנות נהיתה החברה הכי טובה שלי ובכל אדם אני בוחנת ומנסה להבין ולנתח מה הכוונות האמיתיות של אותו אדם כלפיי.

עד שפגשתי את דורון. את דורון, מסתבר, הכרתי הרבה לפני כן. עוד לפני הכלוב, בצ׳טים מזדמנים באתרים ידועים ווניליים. שם היתה ההתוודאות הראשונה שלי איתו. שיחה ונילית, השאלות הרגילות, בירור ״מפרט טכני״ כמו שאני קוראת לזה, והחלפת תמונות. מודה, בעיני בזמנו הוא פחות מצא חן. אולי כי אז הייתי צעירה וחיפשתי רק באופן שטחי מראה ספציפי מסויים. דחיתי אותו בנימוס, נפרדנו לשלום בחביבות וכל אחד המשיך במסעו הוירוטואלי בחיפוש צלם אנוש בתקווה שיום אחד הם יתראו מחוץ למסך. הגורל כנראה כיוון לשם.

עברו כמה שנים והתחלתי להכיר את הסצנה ולהתערות בה יותר. זו היתה רק הפעם השניה שהלכתי ל״פליי פארטי״ עם מלודי ומלישס. לאחר כמה דקות של סקירת פרצופים לא מוכרים (כי אני הרי זו שהיתה החדשה) הבטתי בו יושב על הספה ומתבונן בי, מתבוננת בו. תבינו, כל חיי דיברתי והתכתבתי עם מאות אלפי אנשים ששולחים לי תמונות, ופרצופם אינו חרוט לי כלל בזיכרון אבל אותו זיהיתי. אפילו שעברו כמה שנים, רק מהתמונה ההיא. יש משהו בפנים של דורון שהוא בלתי נשכח. ״הי, אתה לא....?״ ״דיברנו פעם ב...״ ״כן, אז, מזמן״ ״אז נעים מאוד!״ ״נעים להכיר שוב״ וחיוך דבילי ומובך מרוח על הפרצופים של שנינו.

היה כבר אז משהו במבט החודר העמוק בעיניים את הניצוץ הזה. משהו שהיפנט את שנינו. זה לא היה בקטע של אהבה. זה מבט חודר בעיניים ששנינו הסתכלנו לאחד בתוך השניה, מבט כזה מבין שאומר ללא מילים ״או, כן. אנחנו הולכים להיות חלק מאוד גדול, חיובי ומשמעותי בחיים של אחד השניה״.

ותמיד יש הצעות, ושקרן מי שיגיד שלא מציע תמיד לבחורה שנראת טוב איזה מפגשון על כוס קפה או אזיקונים. אבל אז עוד הייתי בטראומה מ״שולטים״, חשדתי בכל אחד ולא רציתי לחזור לשם. לכן לא לקחתי את הסיכון הזה, להתעסק עם שולט גם אם יציעו לי (והציעו) לשלוט במישהי אחרת מולם יחד איתם. אהבתי לנהל את הטון בעצמי ולקבוע את החוקים שלי. וכך היה.

והנה חלף לו זמן, 15.9.14 (כמעט לפני שנה) הכרתי את הגבר שלא נזכיר את שמו. אפילו לא חיפשתי, והוא פנה אליי בהתחלה כנשלט. דיברנו על הנושאים המשותפים בעיקר. איכשהו מהר עברנו לוואטסאפ (לא קורה לי הרבה) והיתה התכתבות נעימה סך הכל. סרטון בודד אחד ששלח לי גם לי לשוק אדיר וסלידה ״פאק! בואנה הבנאדם נרקסיסט רצח!״ ככה חשבתי לעצמי ונעלמתי. כעבור שבוע וחצי כשראה שאני לא עונה חזרה בוואטסאפ כתב לי בכלוב ״מה עשיתי לא בסדר? איזו טעות עשיתי״ החלטתי לחזור אליו בנייד. כבר יש לי את המספר שלו, אז למה לטרטר את עצמי. ומשם זה התפתח שוב. נתתי לזה צ׳אנס אולי פסלתי מהר מדי. נפגשנו אחרי יומיים, שלטתי בו במשך חודשיים והשאר היסטוריה.

עכשיו מה הקטע בשליטה? אם את/ה מרגיש/ה שמה שהשולט מבקש ממך זה לא בסדר ולא נוח לך סימן שאתה לא באמת שם איתו. ולאו דווקא באשמתך.

ייתכן שלרוב שזו אשמתו כי אותו שולט לא מכיר אותך היטב כדי לדעת איך בעתיד לשבור את הגבולות שלך.

אני שונאת השפלות. מודה. שונאת להשפיל, שונאת להיות מושפלת. והוא אהב את זה. אז עושים מה שהוא אוהב. מחשבה מאוד מפגרת, שכן שני הצדדים אמורים להרגיש בנוח עם הדבר אחרת מה עשית כאן? יופי, אז השפלת את העבד. מסתבר שזה לא בכדי. שיחה עם דורון בנושא האירה את עיניי וכך נכתב: ״שולטים שאוהבים להשפיל בדר״כ באים ממקום לא טוב. לעיתים נדירות זה כעונש ומגיע ממקום מבוקר אבל בהרבה מקרים זה בא מתחושות תסכול ורגשי נחיתות או כדי ליצור שליטה נוספת על הנשלט. שירגיש שהוא לא שווה ושהוא צריך להתאמץ עוד כדי להיות "נשלט טוב". הכי מעצבן אותי זה אלו שהבוס או שהאשה לה הם נשואים נכנסו בהם על משהו אז את התיסכולים והכעסים הם מוציאים על הנשלט ואז זה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם. חיבוק, נשיקה וספנק (: ״ אומנם מאוחר, אבל הגעתי למסקנה שכאשר שולט מרומם את עצמו בלבד ולא דואג לנשלט/ת שלו גם יגיע לספייס או לפחות לטיפול אפטר קאר, זה לא ימשיך זמן רב. העבד ירגיש מתוסכל וירצה לקום וללכת. הרבה פעמים הרגשתי ככה איתו. לא הבנתי למה אני עושה את הדברים שאני עושה, בשביל מי, בשביל מה?? בטח לא בשבילי. הכל בשבילו. הייתי מבטלת את עצמי לחלוטין כדי לרצות את הגבר שלא נזכיר את שמו. גם בפן המיני זה היה ככה. ״את מענגת רק אותי, ולך לא מגיע תענוגות״. בקיצור, באים, סשן השפלות, מענגת אותו, מזיין, גומר, הולך. בשלב מסויים, נשבר לי הזין. והוא נשבר כמה פעמים במהלך התקופה שהיינו יחד.

לשולט ונשלט חייבת להיות מערכת יחסים של הבנה עמוקה והדדית. להכיר את הצרכים של האחר. חייב להיות ביטחון ואמון וכנות אחד לשני, מישהו לסמוך עליו בעיניים עצומות, לדעת שגם כשכואב עדיין יש מי ששומר עליך ולא מפקיר אותך או פוגע בך פיזית או נפשית. ואם זה לא מסתדר ואין כימיה (וקורה שאין, לא משנה עד כמה השולט או הנשלט טובים) נפרדים יפה לשלום וממשיכים הלאה.

כשהייתי חותכת ממנו מספר פעמים היה מתחנן שאחזור אליו. הייתי סולחת (היו כאלה שאשכרה השוו אותי כ״האישה המוכה״ שסולחת וחוזרת לבעל המכה) והכל היה חוזר לקדמותו.

היחסים שלנו מלכתחילה מסתבר היו רקובים מיסוד. הגבר שלא נזכיר את שמו מהיום הראשון, ההכרות הראשונה כבר שיקר לי והמשיך לשקר. הרבה לשקר. רימא אותי מההתחלה החל מהחיים האישיים שלו ועד להיותו שולט במסווה של נשלט.

עכשיו הכי מצחיק היה זה העונשים על כל דבר הייתי נענשת, סתם בלי סיבה גם כשהייתי ממש טובה. בשלב מסויים כבר עשיתי מה שרציתי, כי בתכלס תחשבו על זה ככה: מה זה משנה אם אעשה כך או אחרת, הרי ממילא הוא יעניש אותי. וזה, אנשים יקרים, בזמן שאתם קוראים את השורות הללו (במיוחד אתם, שולטים יקרים), חשוב שתבינו שזוהי לא שליטה. זוהי סתם התעללות לשם פורקן עצבים ותו לא. שק חבטות פרטי ואישי בדמות אדם. אז מה, אתם עושים את זה כדי לטפח לעצמכם את האגו? כדי לרומם את רוחכם השברירית והביטחון העצמי שלא התאושש בחייכם הוניליים? מהמם. פשוט מהמם.

אבל למה לדבר על דברים רעים כשיש משהו טוב אחד בסיפור הזה :) לאחר חודשים מטורפים שעברו עליי לקראת סיום הלימודים האקדמאים שלי, קיבלתי הודעה מדורון. ״אם אני ספרתי נכון - ה 20 לחודש עבר (: איך נגמר הפרוייקט ומה שלומך?״

״היי :) זכרת נכון! היו לי ביקורות מעולות (עשיתי ספר) אמרו לי שאני צריכה להוציא אותו לאור. טכנית סיימתי נשאר רק סמינריון (שזה שטויות) ובחנוכה נותנים את התואר. איך אצלך?״

גם הוא נפרד ממישהי שהיתה איתו מספר חודשים ועכשיו חזר לשחק קצת. אהבתי את המילה ״לשחק״. זה משהו שהיה חסר לי הרבה זמן. הצהרתי בפניו שגם אני פנויה.

״נהדר!! אז מתי נפגשים להחלפת חוויות ועדכונים?״ השיב בחיוך.

הוידוי שלי הוא שכשהייתי רואה את דורון במסיבות ובפליי פארטי יותר אינטימיים משחק בנשלטות שלו הייתי מקנאת בהן. הן נראו שלוות ומאושרות איתו. היה בהן משהו שאי אפשר לקחת, גם כשהוא שלט בהן בכאב - אושר עילאי שלא יסולא בפז. החמודות לא טרחו להסתיר זאת, את החיוך הזה מאוזן לאוזן שלאחר סשן :) והייתי סקרנית לגביו. אבל כשאני מחוייבת למישהו אני מחוייבת אליו עד הסוף. עם הגבר שלא נזכיר את שמו זה התפוצץ לי בפרצוף, והדבר היחיד שהשאיר אותי מחוייכת מהפיצוץ הזה, למרות שנקרע לי הלב, זה הידיעה שאני לא כבולה לאף אדם יותר. אליו אני כבר לא חוזרת בחיים. ואני כבר אישה אחרת. כמו הפניקס הרגשתי שנשרפתי ונולדתי מחדש.

הפגישה עם דורון היתה מעניינת. ציפיתי ל״הגיגים״ של שולטים שידועים ב״קשיחותם ואכזריותם״. אבל גיליתי אצל דורון משהו אחר. אדם אצילי משכמו ומעלה, איש שיחה נעים, הרבה צחקנו בשיחות שלנו. הרבה ביטחון למרות החששות שתמיד מלווים אותי בהתחלה. לאט לאט השתחררתי מהכבלים שאחזו בי לגבי הפחד שלי מול שולטים. לאט לאט הוא גרם לי להתמסר אליו מהרצון שלי. הייתי סקרנית לגבי תליות באוויר, סספנשן. הוא הזמין אותי להתנסות. אני עומדת צייתנית מחכה שיקשור אותי בחבלים. היה בזה משהו מרגש מאוד, עוצמתי בחוויה, וגם יש משהו אצל דורון שנותן ביטחון רב. זה משהו במגע. בנשיקה הרכה על השפה. במבט בעיניים. בחיוך. הליטופים של החבל שקושרים אותי ואומרים ״את בידיים בטוחות״. כל סנטימטר בגוף מטופל ומבוקר. גם אם זה היה כואב, זה כאב נעים. הכי נעים שיש. היתה שם תשוקה. זה דבר שלא חוויתי המון זמן עם אף גבר גם לא עם ההוא שלא נזכיר את שמו. הכל היה לאט, מבין, לומד, מתמסר, מחבק, מלטף, מנשק, ברוך, רכות, ללמוד את הנקודות שאפשר ללחוץ עליהן ולהוציא ממני צרחה, או גניחה, או אנחה ואפילו צחקוק קל.

השולט הזה הצליח לקלף ממני מה שאף גבר בעבר לא הצליח לעשות. וסוף סוף הבנתי. הרגשתי איך זה צריך להיות. והפעם זה בא ממקום אמיתי. גם את הבלוג הזה, קוראים יקרים, אני כותבת ממקום אמיתי. אף אחד לא הכריח אותי לכתוב אותו. הכל צף מהראש והלב ונכתב על הנייר הוירטואלי הזה. יש לי את הרצון השלם להתמסר לאדם שאני בוטחת בו. שהוא כנה איתי ולעולם לא ישקר לי, אפילו שלא חייב לי דבר. דורון גורם לי לרצות לגמוע ממנו כמה שיותר: מחוכמתו, מסיפוריו, מהשליטה שלו, מהצחוק. זאת הפעם הראשונה שאני מבקשת מאדם לעשות דבר שכזה, כי הרי אף פעם לא אהבתי שמנהלים אותי. וכאן רציתי שדורון יהיה המאסטר שלי, ללמוד את דרכיו.

עוד דבר שכבש אותי אצל דורון זה שאין אצלו אגו. הוא מכבד אותי כאישה, כאדם. בניגוד לגבר שלא נזכיר את שמו תמיד הזכיר לי שאני רק חפץ שלו ואף פעם לא אהיה שווה אליו. וזה מטריד כשחושבים על בן זוג כזה לטווח הארוך. לא אהבתי להיות חפץ. רציתי להיות למטה בהסכמה מלאה, שההתמסרות תבוא ממקום אמיתי. אצלו זה היה מאולץ, כפוי ולא נכון כלל. והיום אני מבינה את זה. היום אני יודעת מהי שליטה נכונה.

שליטה מקבלים. לא לוקחים.

--------------------

כנות. ביטחון. אמון.

מילות המפתח של שליטה נכונה.

מי שמשקר ומרמה על ההתחלה סביר להניח שבסוף יפסיד במלחמה וכל מה שישארו שם הן רגשות האשם וההשפלה הרקובים. זה מה שישאר שם. לנצח.

18 views

Goldie Sunshine All rights reserved © 2018 - 2020

Ramat Gan ,  Israel