חוסר אונים וקשירות בחבלים
אני חושבת שללא ספק זה אחד הנושאים האהובים עליי. טוב נו, חבלים. איך אפשר שלא לאהוב J
בלא מעט סדרות טלוויזיה, בין אם הן מצויירות ובין אם הן מבויימות עם אנשים ושחקנים אמיתיים על הסט לא פעם ראינו שימוש בנושא חטיפה וכליאה את החבלים כאמצעי לכבילה ולחוסר אונים של הנחטף (על נושא חטיפה שוחחנו בפרק הקודם).
החבל הוא קל מאוד במשקלו ובתפעול, ויחד עם זאת עדיין לרוב מספיק חזק בכדי להשבית את מי שקושרים אותו. חבל גם במהותו הוא בהחלט אמצעי נגיש ונוח לנקשר בניגוד לאזיקי מתכת למשל שהם פחות נוחים.
ברוב מקרי העלילה כחלק מהתסריט שהוא לא פחות מעניין, רואים גם את הנקשרים עצמם לאחר שהם נמצאים חסרי אונים עדיין נלחמים נגד החבל ומצליחים להשתחרר. זהו תמיד יהיה המאבק שאליו אנו שואפים – כאקט מחנך לדעתי – גם אם "ידייך כבולות" אל תכנע כי בסופו של דבר תמיד תמצא דרך להשתחרר ולשחרר את עצמך מהתסבוכת.
יש פעמים בהם הנחטפים לא נלחמים לשחרורם (אולי כיף להם חהישאר במצב הזה?) מאחר והם בטוחים שיבואו לשחרר אותם.
דוגמה מצויינת לסיטואציה הזו היא בפרק בסדרה "המסכה" (עיבוד מצוייר לסרט) שבו הכתבת נחטפת על ידי הדמות הרעה בסדרה וסטנלי, הלא הוא המסכה, נחלץ לעזרתה.
The Mask 1996
אף על פי שיש כאן שימוש לא רק בחבלים בהמשך הפרק אלא גם ברצועות בכדי לקבע אותה, עדיין לחבל יש מקום של כבוד. שימו לב שגם יש תלייה באוויר (סספנשן) שאיתו אפשרי לבצע רק על ידי חבלים ומנוף – לא שום אמצעי כבילה אחר.
וכמובן, אופיו של החבל הוא בדרך כזו או אחרת להשתחרר מהגוף ולצאת ממנו לחופשי.
ישנו תחום נוסף ששמור לקשירות בסרטים מצויירים – לעיתים הקשירה נועדה לא רק לכבול את הקורבן אלא כמו שנאמר בתחילת הפוסט – הנקשר יכול לנצל את החבל לטובתו.
חוש חש הבלש (1993)
בפרק זה אנחנו עדים לדוגמא שאף על פי שהחטופים נמצאים במרתף וכלואים והם מצליחים להשתחרר בעזרת חברים, הם מגלים שהשומרים מגיעים ועוטפים את עצמם בחבל, למראית עין בלבד, על מנת לא לגלות לשומרים שהצליחו להשתחרר בכוחות עצמם והם חופשיים, שכן עלולים לקשור אותם שוב הפעם יותר חזק במקרה הטוב, או להרע להם ולגמור אותם במקרה הרע. החבל כאן דווקא מועיל לחטופים ולא מזיק שכן ה"אשלייה" שהם כבולים דווקא מצילה אותם ואף מערימה עם הקושרים עצמם. אז לא הכל זה שחור- לבן בחיים מסתבר ;)
מקרה אחרון שהייתי רוצה להציג הוא של סדרה חביבה שלדעתי לא זכתה לפופולריות גדולה מצד אחד אך מצד שני מי שמכיר את הסדרות של שנות התשעים וודאי ייזכר בה.
ערפדי הקטשופ – ערפדים שלא מוכנים להרוג אנשים ולהיות מוצצי דם ולמעשה מתקיימים בזכות קטשופ.
ערפדי הקטשופ (1991)
בפרק זה הגיבורה של הסדרה נחטפת על ידי אותם ערפדי הקטשופ (לא זכור לי אם היא רעה או לא, אבל אם חטפו אותה ושמו אותה בצינוק כנראה יש סיבה).
בתחילה הם עוטפים אותה, עוד אלמנט של חוסר אונים שאפשר ונוח להשתמש בו וקושרים אותה בחבלים כשהיא עטופה בבד.
לאחר מכן כשמביאים אותה על מנת לכלוא אותה הערפד משתמש בקשירת רגליים וידיים די פשוטה, המכונה בז'רגון הקשירות המקצועי single column. היא אומנם מצליחה להשתחרר בהמשך אך זה באמצעות חיתוך החבל ולא השתחררות ממנו.
בפרק הזה יש כאן משהו יוצא דופן בניגוד לשני הפרקים האחרים שראינו לפני כן: כאן הקשירה היא ללא הרבה חבלים. השימוש פה הוא מועט בחבל ונועד אך ורק לקיבוע גפיים, דהיינו כפות רגליים בקשירה קדמית וכפות ידיים בקשירה אחורית אל הגב. בסרטונים הקודמים ראינו שימוש מרובה חבלים, עד כדי כך שהגוף עטוף כמו מומיה. זה רק מראה לנו שיש שיטות לקשור באופן יעיל יותר (כאמור, היא חתכה את החבלים אך לא נמלטה מהם) בניגוד לקשירה מרובה חבלים שבה הדרך היחידה לצאת היא רק חילוץ עצמי ולא חיתוך כי זה לקוח זמן.
לסיכום – ללא ספק יש הרבה שיטות של חוסר אונים כאשר ההתמקדות היתה מכוונת לכלי ואמצעי של חבל. ישנם כמה שיטות לקשירה – בין אם זה אמצעי לתלות את הקורבן (בעיקר בהיפוך כי זה יותר מאתגר), בין אם זה קשירת כל הגוף על רהיט (כיסא הכי אידיאלי) ולבין אם מדובר בקשירה פשוטה של גפיים בלבד שאכן מספיק עושה את העבודה.
בכל מקרה של קשירות רצוי קודם כל להתייעץ עם מדריך קשירות על מנת ללמוד כיצד קושרים נכון ובטיחותי. קשירה עלולה להיות מסוכנת מאוד ולגרום לנזק ופציעות פיזיות אם לא עושים אותם נכון. אחר כך משלמדתם איך לקשור באופן בטיחותי, רוצי לקשור באופן כזה שידוע לכם שהקורבן לא יצליח להשתחרר מצד אחד, ומצד שני לקשור באופן בטיחותי שלא תהיה מצוקה כלשהי מצידו.
שחקו בזהירות ובטוח!