קיבלתי הודעה זו מנשלט קבוע שלי ששיתף איתי את חווית הסשן האחרונה שהיתה לנו יחד...
בהסכמתו החלטתי לפרסם. מקווה שגם אתם תאהבו גם 😊
היי 👸 יקרה!
מקווה ששלומך טוב😊
הסשן האחרון יושב עוד חזק בראש, הצעת לשתף בתחושות - תובנות, עדיף מאוחר מאשר...
ואם זה בסדר שאני משתף.
אז ככה..
קשרת את ידי מלפנים, כפות הידיים עוטפות צוואר (טיקיי קידמי?) פעם ראשונה שהידים מלפנים.
חשבתי לעצמי שיהיה קל יותר, חשבתי...
הידקת את החבל חזק תחת הזרועות וסביב החזה (רציתי לומר שלא אברח😉 מזל שהפה כבר היה חסום🤐), נשמתי לתוך החבל וזה היה מדהים.
אבל עוד מדהים, בימים שאחרי, כל נשימה נגעה בכיווץ השרירים בחזה, והחזירה אותי לסשן.
קשרת את הרגליים והחבל עבר בין אצבעות הרגליים, הרגשה של שליטה בנקודות הכי קטנות.
אחרי שטפטפת עלי נרות, הבאת משהו שנראה כמו סכין, שבחשכת החדר נראתה מאיימת 😱
וחששתי מה יקרה - מסימנים או דם. רציתי לומר משהו, הפה חסום - וזה נתן לי רגע לעצור,
לחשוב,
סוויץ' מהיר לשחרור...
החלטתי לבטוח ולהתמסר...
ואכן, קילוף השעווה הארוך, היה שיעור מדהים בהתמסרות ושחרור שליטה.
במהלך הסשן הרגשתי שיש לי מקום להניח את הראש גם באמת וגם מנטלית.
בסשן אני בא לרקוד עם הפחדים ועם הכאבים, והראש באמת מחפש לנוח, קצת.
שחרור החבלים היה איטי, שחררת כל חבל לבד, חבל אחר חבל מלטף את הגוף, הרגשה מיוחדת.
כשיצאתי מהסשן, הרגשתי שחרור מיוחד ויכולת להירגע ולנשום.
לנשום.
תודה על המחשבה וההשקעה בכל סשן.
ובקרוב, אולי בימים הקרובים, להיקשר, לכאוב ולהתמסר שוב 🙏🏻