ישנם שני סוגי תקשורת: תקשורת מתחברת ותקשורת מתנגחת.
בתקשורת מתחברת - ישנו חיבור במהלך השיחה ו״קליק״ ראשוני שבו האינטואיציה הרגשית ומנטלית בין הקושר/ת לנקשר/ת - עובד.
כלומר: יש פתיחות הלב ביניהם, יש תקשורת, הבנה, הכלה, הסכמה ואיחוד רצונות.
תקשורת זו יכולה להגיע לרמה של אינטימיות מאוד רחוקה בין השניים - החל מלספר דברים אישיים, מצב של בכי מול הפרטנר מתוך שחרור, או סתם סיטואציה מאוד אינטימית (כמו כרבול/חיבוק) שיכולה להזכיר אינטימיות בין זוג אוהבים.
מאידך, בתקשורת מתנגחת - לעיתים גם כשהשניים רוצים באינטראקציה זה לא תמיד עובד.
בתקשורת מתנגחת ישנו למעשה איזשהו ״מעצור״ בין הנקשר/ת לקושר/ת. דבר זה יכול לבוא לידי ביטוי בזה שנניח הנקשר לא מרגיש צורך או רצון להתמסר לסיטואציה ורק לספק את צרכיו האישיים, או קושר/ת שלא מצליחים להכיל ולהבין ברגישות את הצרכים של הנקשר או פשוט קצר בתקשורת וחוסר הבנה בין שני הצדדים.
יש לציין ששני מצבים אלו הם דינמיים ועלולים להשתנות בהתאם האישיות המדוברת. לעיתים אדם אחד ייפתח יותר מאוחר בפני שותפו לאחר הכרות ממושכת ואילו לעיתים דווקא אלו שנפתחו זה עם זה בהתחלה עלול לקרות מצב שיחסיהם יתקררו בהמשך ויתרחש ריחוק, בהיפוך גמור למה שהיה בהתחלה.
אם בדרך כלל התקשורת, הכימיה והדינמיקה, הכנות וההדדיות בין שני הצדדים מרגישה טוב אזי סיכוי גבוה להצלחה. כדאי גם לפעול על פי אינטואיציה אישית.
אינטואיציה אינה משקרת.
אם ישנו חשש או קצר בתקשורת או אפילו הרגשה שלא סומכים עליך (גם הקושר לא סומכים עליו וגם הנקשר לא סומכים עליו) - מוטב לעיתים להימנע מאותו מפגש או לדחות לתקופה מאוחרת יותר שבה ייתכן ושני הצדדים יתפתחו ויעברו שינוי ויחזרו לנסות שוב.
עלינו לזכור שבסופו של דבר כל אדם - כבודו במקומו מונח, וכי כולנו בסופו של דבר שונים זה מזה. גם אם נניח לא התחברנו לאדם מסוים, ייתכן ואותו אחד יצליח להתחבר עם אדם אחר לחלוטין ובכך שניהם יספקו את הצרכים המנטליים, הפיזיים ואף המיניים אחד של השני.
